חמשת הגורמים ומיירס־בריגס

מודל חמשת הגורמים לא הומצא בישיבה תיאורטית — הוא נשלף ממילון. ב־1936 עברו שני חוקרים על מילון ובר וחילצו כשמונה עשר אלף מילים שבהן אנשים מתארים זה את זה; כארבעת אלפים וחצי מהן סווגו כתכונות יציבות. כשצמצמו את הרשימה והריצו עליה ניתוח גורמים, שוב ושוב התקבלו חמישה: מוחצנות, נעימות, מצפוניות, נוירוטיות ופתיחות. ההיסטוריה של המודל היא רשימת חוקרים שקיבלו את אותן חמש קבוצות בנפרד, בשנות הארבעים, החמישים והשישים. במחקר מ־1990 נבדקה היציבות הזאת בארבעה מדגמים בלתי תלויים, ומקדמי ההתאמה ביניהם נעו בין 0.86 ל־0.94 — ואף גורם נוסף לא חזר על עצמו.

גם היציבות לאורך זמן נמדדה, במטא־אנליזה של 152 מחקרי אורך על כ־55 אלף נבדקים: דירוג יחסי בין אנשים מתייצב סביב 0.5 בגיל הקולג', כ־0.6 בגיל שלושים, וכ־0.75 בין גיל חמישים לשבעים.

מול זה עומד מבחן מיירס־בריגס. אותו בנו קתרין בריגס ובתה איזבל מיירס, אף אחת מהן לא פסיכולוגית בהכשרתה, על בסיס טיפוסי היונג. איזבל מיירס למדה מדעי המדינה ורכשה את הכלים הפסיכומטריים בהתלמדות אצל איש כוח אדם. וקריטריון האמת שלהן היה אישי במובן המילולי: הן זיהו אנשים שלדעתן מייצגים כל טיפוס, ״מתוך היכרות ארוכה ומתוך עשרים שנות תצפית קפדנית״, וכתבו פריטים שמפרידים בין אותם אנשים.

שלושה ממצאים מספיקים. ראשית, יציבות: לפי הספרות, בין שלושים ותשעה לשבעים ושישה אחוז מהנבדקים מקבלים טיפוס אחר במבחן חוזר אחרי חמישה שבועות בלבד; על פני תשעה חודשים, כשמונים ושלושה אחוז מהדיכוטומיות הבודדות נשמרות, אבל רק כמחצית מהאנשים שומרים על אותו צירוף של ארבע אותיות. השווי את זה ל־0.6 של חמשת הגורמים על פני כמעט שבע שנים. שנית, טיפוסים: הציונים מתפלגים בצורת פעמון עם שיא במרכז, ולא בשני שיאים כפי שתורת טיפוסים מחייבת. כשהופעלו על הנתונים שיטות סטטיסטיות שנועדו במפורש לאתר טיפוסים חבויים — לא נמצאה שום תמיכה בקיומם. ושלישית, ניבוי: אין ראיות לקשר בין הטיפוס להצלחה בעיסוק.

ובכל זאת: כשני מיליון העברות בשנה, שמונים ותשעה מתוך מאה התאגידים הגדולים, כעשרים מיליון דולר הכנסה שנתית.

שתי הערות שמחייבות הגינות. הראשונה: המבחן אינו מודד כלום — לא נכון. הפריטים שלו אכן מתואמים עם כמה מממדי חמשת הגורמים. מה שנכשל הוא הקופסאות, לא השאלות. וזה גם לקח סטטיסטי כללי: כשחותכים משתנה רציף לשניים מאבדים כוח סטטיסטי שקול לזריקה של כשלושים ושמונה אחוז מהנבדקים. השנייה: אם מבחן כזה מרגיש למישהו מדויק להפליא, ההסבר אינו טיפשות אלא נטייה מוכרת לקבל תיאורים כלליים וחיוביים כאילו נכתבו עלינו אישית.

ולבסוף, כדי לא ליפול לצד השני: גם חמשת הגורמים אינם קסם. במבנה הסקרים הקיים הוא אינו משחזר את עצמו היטב מחוץ לעולם המערבי — במחקר על 94,715 נשאלים בעשרים ושלוש אוכלוסיות שאינן מערביות נמצא שהמבנה אינו מחזיק ברוב סקרי השטח, ושבאזורים מסוימים זהות המראיין הסבירה עד רבע מהשונות. וכוח הניבוי שלו צנוע: מצפוניות מנבאת ביצועים בעבודה במתאם של כ־0.19, ואריכות ימים במתאם של כ־0.11. אמיתי, נמדד, קטן.