קלאסית הודית · יחידה 82 מתוך 99

השלישייה הקרנאטית

1847 · פורנדרה דאסה, טיאגרג'ה, מותוסוואמי דיקשיטאר, שיאמה שאסטרי

המוזיקה הקרנאטית והמוזיקה ההינדוסטנית צומחות מאותם שורשים, ולכן קל לפספס את ההבדל. שתיהן בנויות על ראגה ועל טאלה, אבל משקלה של היצירה הכתובה שונה לגמרי. בדרום עומדת במרכז הקריטי — יצירה קבועה בת שלושה חלקים, פאלאווי, אנופאלאווי וצ'אראנם — ועליה מתקיים האלתור, ולא במקומה. גם המערכת התיאורטית שונה: שבעים ושתיים המלאקרטה, סקאלות האם שמהן נגזרות כל הראגות, מסודרות בשיטה חישובית מלאה שאפשר לגזור ממנה כל שם. ראמאמאטיה הניח את היסוד בסביבות 1550, ונקטמאקין הציג במאה השבע עשרה את שבעים ושתיים המלאקרטה בחיבורו צ'אטורדנדי פרקאשיקה, וכמאה שנים אחריו כבר הוצמדה לשמות שיטת הצפנה שמקודדת בתוך השם עצמו את מקומה של הראגה ברשימה. את סדר הלימוד קבע עוד קודם פורנדרה דאסה, שמת ב-1564 ומכונה סב המוזיקה הקרנאטית: הוא שקבע את התרגילים המדורגים, את הקישוטים ואת שירי התלמידים, והוא שבחר באיזו ראגה כל מתחיל מתחיל. הבחירה הזאת נשמרת עד היום.

שלושת המלחינים שקבעו את הרפרטואר נולדו כולם באותה עיר קטנה באזור טנג'ור, בהפרש של שלוש עשרה שנים זה מזה. שיאמה שאסטרי, שנולד ב-1762, הלחין כשלוש מאות יצירות והיה ידוע ביכולתו לכתוב במחזורי פעימות מן המורכבים ביותר. טיאגרג'ה, 1767 עד 1847, הותיר כשבע מאות ועשרים יצירות, כתב בעיקר בטלוגו, ודחה הזמנה מן המלך מחשש שחצר תגביל אותו; חמש מיצירותיו מכונות חמשת היהלומים ונשרות במקהלה. מותוסוואמי דיקשיטאר כתב בסנסקריט ולא בטלוגו, במתכונת איטית, וחתם את כל יצירותיו באותה חתימה. הוא גם המקרה המעניין ביותר של מפגש: אחיו באלוסוואמי למד לנגן בוויולין מתזמורות בריטיות במדרס והכניס את הכלי אל תוך המסורת הדרומית, שם הוא יושב עד היום; ולפי המסורת הלחין מותוסוואמי שלושים ותשע יצירות שמלבישות טקסט סנסקריטי על מנגינות מערביות פשוטות, כדי לעזור לאחיו. במאה העשרים יצאה המוזיקה הזאת מן המקדש ומן החצר: פסטיבל טיאגרג'ה בתירווייארו מתקיים מאז 1846, ואת הקרקע שעל קברו קנתה ב-1921 הזמרת בנגלור נאגאראטנאמה ובנתה שם מקדש; ב-1941 אוחדו הפלגים היריבים בפסטיבל ומאז שרים בו גברים ונשים יחד. אקדמיית המוזיקה במדרס נוסדה ב-1928, ועונת המוזיקה של דצמבר, שהחלה באותן שנים, מונה היום יותר מאלף הופעות בעונה.

עובדות מפתח

שנה: ⁦1847⁩
מקום: טנג'ור, תירווייארו ומדרס
שנות השיא: ⁦1760–1930⁩
חלק: מוזיקה מהעולם
סוג: קלאסית הודית

להעמיק

הסילבוס של היחידה. כל קישור נבדק — מה שלא עבד, לא נכנס.

לקריאה

המוזיקה הקרנאטיתסקירה כללית: היחס בין יצירה קבועה לאלתור, שבעים ושתיים המלאקרטה, מבנה הקריטי, הכלים ומבנה הקונצרט. באנגלית.
מערכת שבעים ושתיים הסקאלותההסבר המלא לדרך שבה נגזרות הראגות, לתרומתם של ראמאמאטיה וונקטמאקין, ולשיטת ההצפנה שבשמות. באנגלית.
שלישיית המלחיניםדף קצר שמרכז את שנות החיים, את מקום הלידה המשותף ואת השפות של שלושת המלחינים. באנגלית.
הוויולין נכנס לדרוםמסביר את שלושים ותשע היצירות שמלבישות סנסקריט על מנגינות מערביות, ואת אימוץ הוויולין בידי באלוסוואמי דיקשיטאר. באנגלית.
אקדמיית המוזיקה במדרסהאתר של המוסד שנוסד ב-1928: פסטיבל דצמבר, בית הספר, כתב העת והפרסים. באנגלית.

להאזנה

קונצרט וינה שלםאלבום כפול באוסף אונסק"ו, קונצרט וינה מלא בליווי מרידנגם — הדרך לשמוע איך נשמע ערב קרנאטי מתחילתו. באנגלית.
חיפוש: חמשת היהלומיםחיפוש ביוטיוב אחר חמש היצירות שנשרות במקהלה בפסטיבל תירווייארו.

דיסקוגרפיה ויצירות

מה שיצא בפועל, לפי שנים, ומי כתב ומי הלחין. בלי קישורים — אלבום לא משנה כתובת.

קריטים ויצירות

חמשת היהלומיםטיאגרג'החמש יצירות, כולן באותו מחזור פעימות; נשרות במקהלה בפסטיבל תירווייארו.
מחזור תשעת גרמי השמיםמותוסוואמי דיקשיטארידע אסטרולוגי שבנוי אל תוך היצירה עצמה.
שלושים ותשע יצירות על מנגינות מערביותמותוסוואמי דיקשיטארטקסט בסנסקריט על מנגינות אירופיות פשוטות; פורסמו בתווים מערביים ב-⁦1893⁩.
שלושת התכשיטיםשיאמה שאסטרישלוש יצירות בצורה שהוא היה כנראה הראשון שהעמיד אותה בפני עצמה.

צורות ומבנים

קריטיהצורה המרכזיתפאלאווי, אנופאלאווי וצ'אראנם — שלושה חלקים, האחרון הארוך ביותר.
וארנםפריט הפתיחהפותח קונצרט שנמשך כשלוש שעות.
סדר הלימודפורנדרה דאסהתרגילי סולם מדורגים, קישוטים ושירי תלמידים — בסדר הזה.
⁦1550⁩ בקירובסוואראמלאקאלאנידהיראמאמאטיההחיבור שהניח את היסוד למערכת סקאלות האם.
צ'אטורדנדי פרקאשיקהונקטמאקיןהמאה השבע עשרה; החיבור שקבע את שבעים ושתיים המלאקרטה, ושנוי במחלוקת בזמנו.

כלים

וינה סאראסוואטיהכלי הדרומי המובהקעשרים וארבעה סריגים קבועים, ארבעה מיתרים עיקריים ושלושה מיתרי הד.
ויוליןנכנס דרך באלוסוואמי דיקשיטארנלמד מתזמורות בריטיות במדרס ונשאר ככלי ליווי מרכזי.
מרידנגםתוף הליווי המרכזיעץ ג'קפרוט ושני קרומים בקטרים שונים; קטע הסולו שלו הוא שיא הערב.
גאטםסיר חרסמרכז הייצור שלו הוא העיירה מאנאמאדוראי.

מוזיקאים

⁦1762–1827⁩שיאמה שאסטרימן השלישייהכשלוש מאות יצירות, במחזורי פעימות מן המורכבים ביותר.
⁦1767–1847⁩טיאגרג'המן השלישייהכשבע מאות ועשרים יצירות ששרדו, בעיקר בטלוגו.
⁦1775–1835⁩מותוסוואמי דיקשיטארמן השלישייהכחמש מאות יצירות בסנסקריט. יש מקור שנוקב ב-⁦1776⁩ כשנת הלידה.
⁦1878–1952⁩בנגלור נאגאראטנאמהזמרתקנתה ב-⁦1921⁩ את הקרקע שעל קבר טיאגרג'ה ובנתה שם מקדש.
⁦1916–2004⁩מ. ס. סובולקשמיזמרתהופיעה בעצרת הכללית של האו"ם ב-⁦1966⁩, והייתה ב-⁦1968⁩ האישה הראשונה שזכתה בפרס הגדול של אקדמיית מדרס.

מוסדות

⁦1846⁩פסטיבל טיאגרג'ה בתירווייארומתקיים מדי שנהמאז ⁦1941⁩ שרים בו גברים ונשים יחד.
⁦1928⁩אקדמיית המוזיקה במדרסנוסדה ב-⁦18⁩ באוגוסטקמה בעקבות ועידת מוזיקה כלל-הודית שהתקיימה שנה קודם לכן.

ספרים

ספרים שלמים בנושא. אין קישורי קנייה — חנויות משתנות, ספר לא.

Music in South India: The Karnatak Concert Tradition and Beyondט. וישוואנאתן ומתיו הארפ אלן · ⁦2004⁩ספר לימוד קצר שמתאר את מבנה הקונצרט הקרנאטי מבפנים, עם הקלטות מלוות.
Singing the Classical, Voicing the Modern: The Postcolonial Politics of Music in South Indiaאמנדה ויידמן · ⁦2006⁩מראה כיצד הקלאסיות של המוזיקה הזאת עוצבה בעידן הקולוניאלי, עם פרקים על הוויולין ועל המעבר לאולם הקונצרטים.
From the Tanjore Court to the Madras Music Academy: A Social History of Music in South Indiaלקשמי סוברמניאןההיסטוריה החברתית של המעבר מחסות החצר בטנג'ור אל המוסד העירוני במדרס. שנת ההוצאה לא אומתה.