אריק איינשטיין

אריק איינשטיין (1939–2013), יליד תל אביב, היה ההפך הגמור מכוכב רוק. קול רך, כמעט מדובר, בלי מאמץ ובלי ויברטו, כאילו הוא שר לעצמו בחדר. ב-1970 הקליט עם שלום חנוך ולהקת הצ'רצ'ילים את "שבלול" — האלבום שנחשב לאלבום הרוק העברי הראשון: גיטרות חשמליות, בס של מיקי גבריאלוב, ועברית יומיומית לגמרי. שיריו הגדולים — "אני ואתה", "סע לאט", "עוף גוזל" — בנויים על מעט מאוד: אקורדים פשוטים ומשפט אחד שנתקע בראש.

המהלך שלו היה לקחת את הזמר העברי של הלהקות הצבאיות, שמהן בא, ולפרק אותו: במקום מקהלה — יחיד; במקום פאתוס — אירוניה ועצב שקט. מאמצע שנות השבעים כמעט חדל להופיע ולהתראיין, ודווקא ההסתגרות חיזקה את כינויו "הזמר הלאומי". גם סביבו יש ויכוח: "הבלדה על יואל משה סלומון", בלחן חנוך, מספרת גרסה היסטורית שגויה על ייסוד פתח תקווה ומוחקת מייסדים אחרים. ויש הטוענים שהצליל הרך והאשכנזי שלו הוא בדיוק הקאנון שהמוזיקה המזרחית נאלצה להיאבק בו.