החברים של יאנה

יאנה, צעירה רוסייה בהיריון, נעזבת בתל אביב על ידי בעלה שנוטש אותה עם חובות. היא חולקת דירה עם אלי, צלם חתונות ישראלי עם נטיות אובססיביות, שמפעיל מצלמה נסתרת ומתעד רגעים פרטיים של אחרים. יאנה מנסה לגייס כסף כדי לחזור לרוסיה, ובמקביל נשאבת אל עולמו של אלי. הכל מתרחש על רקע מלחמת המפרץ, החדרים האטומים ומסכות האב"כ. אריק קפלון, עולה מברית המועצות בעצמו, ביים וכתב יחד עם סמיון וינוקור. בתפקידים הראשיים אוולין קפלון וניר לוי, ולצידם מוסקו אלקלעי, שמיל בן ארי ודליה פרידלנד. הסרט זכה בעשרה פרסי אופיר ב-1999, ובהם סרט, בימוי, שחקנית ושחקן, בפרס הסרט הישראלי בפסטיבל ירושלים ובשלושה פרסים בפסטיבל קרלובי וארי. בישראל צפו בו כשישים ושניים אלף צופים, בתקציב של כשמונה מאות אלף דולר.

זהו הסרט הישראלי הראשון שנתן לעלייה הגדולה של שנות התשעים מעמד של נושא מרכזי ולא של בדיחה או של רקע. הוא מדבר רוסית ועברית, ומציג את המהגרים כבני אדם עם עבר, מקצוע וכבוד, ולא כטיפוסים. הוא גם אחד הסמנים של התאוששות הקולנוע הישראלי בסוף העשור, אחרי שנים של קופות ריקות. המחלוקת סביבו נוגעת בעיקר ליחס בין הרומנטיקה למציאות. יש הטוענים שהוא מרכך את קשיי הקליטה, שהעוני, ההשפלה והירידה במעמד מוצגים דרך פילטר של קומדיה רומנטית, ושהסוף הטוב קונה את הצופה הישראלי במחיר האמת. אחרים טוענים שדווקא ההחלטה לספר סיפור אהבה ולא סיפור סבל היא ההישג: היא מסרבת למקם את המהגר בעמדת מסכן שדורש רחמים. יש גם דיון על דמותו של אלי הצלם, שהאובססיה שלו לתעד נשים בלי ידיעתן נקראת היום אחרת מכפי שנקראה ב-1999.