עודד הנודד

הסרט עוקב אחר נער שהולך לאיבוד בטיול בית ספר. בעוד משפחתו וחבריו מחפשים אותו, עודד עצמו נודד עייף, צמא ופצוע בין ההרים, פוגש בדרך אנשים ונופים, ולבסוף שב אל יקיריו. התסריט עובד מסיפורו של צבי ליברמן, הבימוי נזקף לחיים הלחמי והצילום לנתן אקסלרוד, בהפקת אולפן פא"י. התקציב היה זעום עד כדי כך שהסרט יצא אילם, חמש שנים אחרי שהקולנוע המדבר כבר השתלט על העולם, באורך של כשישים ושתיים דקות. הקרנת הבכורה נערכה בקולנוע עדן בתל אביב בסוף דצמבר 1932, וההפצה הרחבה הייתה ב-1933 בתל אביב, בירושלים ובחיפה. העיתונות העברית קיבלה אותו כאירוע לאומי. "דבר" כתב על צעד גדול קדימה בתעשיית הסרטים בארץ, והמבקר אורי קיסרי שיבח את הצילום ואת האותנטיות, מתח ביקורת על משחקו של הילד, וקרא לבמאי ללמוד קולנוע בחוץ לארץ לפני שיעשה סרט נוסף.

חשיבותו אינה באיכותו אלא במעמדו. זהו הסרט העלילתי הארוך הראשון שהופק בארץ ישראל, והוא קבע תבנית שתחזור עשרות שנים: הנוף כגיבור, הילד שמגלה את הארץ בגופו, והמסע כטקס התאזרחות. סביב הסרט מתנהל ויכוח בעלות מתמשך. חלק מהמקורות מציגים את נתן אקסלרוד כבמאי, משום שהיה הצלם, המפיק בפועל והדמות המרכזית באולפן, ואילו ארכיון הסרטים הישראלי מייחס את הבימוי להלחמי ואת הצילום לאקסלרוד בלבד. ביקורת אחרת נוגעת לעולם שהסרט מציג, ריק כמעט לחלוטין מערבים ומתושביה הלא יהודים של הארץ, אף שהעלילה מתרחשת בנוף מיושב. מנגד, דווקא מבקרי התקופה זקפו לזכותו שהוא נמנע מנאום ציוני מפורש ומסתפק בסיפור הרפתקאות פשוט של ילד אבוד, וראו בכך סימן לבגרות אמנותית ולא לחולשה.