חירבת חזעה

חירבת חזעה הוא עיבוד לנובלה של ס. יזהר משנת 1949, שנכתבה זמן קצר אחרי מלחמת העצמאות. הסרט, באורך כחמישים דקות, מתאר יחידת חיילים ישראלים צעירים שמקבלת פקודה לפנות תושבים מכפר פלסטיני, ומתמקד בחייל אחד שמצפונו מסרב להשתתק בזמן שהחבורה מבצעת את הפקודה. רם לוי ביים אותו עבור הטלוויזיה הישראלית, בעברית ובערבית, ובתפקידים הראשיים דליק ווליניץ, גידי גוב ושרגא הרפז. שלושים שנה אחרי פרסום הנובלה, שנלמדה בבתי ספר, ההפיכה שלה לתמונות נתקלה בהתנגדות חריפה: הנהלת רשות השידור עצרה את השידור, ובמועד שנקבע במקור לא הוקרן הסרט. רק לאחר סערה ציבורית ומאבק פנימי הוא שודר ב-1978. בראיון מאוחר ציין לוי בשמות את מי שנלחמו על השידור מתוך רשות השידור עצמה, בהם ארנון צוקרמן, יצחק לבני, מוטי קירשנבאום ועודד קוטלר. עם השידור נשמעו קריאות שהסרט הוא שקר, ויזהר עצמו הואשם בבגידה.

הסרט הוא הרגע שבו המסך הישראלי מציג את 1948 מנקודת מבט של המגורשים ולא רק של המשחררים, ולכן הוא נחשב לנקודת פתיחה של הקולנוע הפוליטי הישראלי, שנים לפני חמסין או אוונטי פופולו. הוא גם מקרה מבחן קלאסי לגבולות חופש הביטוי בשידור ציבורי ממומן מדינה. המחלוקת עליו לא נפתרה מעולם. מבקריו טענו אז וטוענים היום ששידור ממלכתי אינו צריך לממן ייצוג שמאשים את הצבא בפשע, שהסרט מציג מקרה יחיד כאילו הוא כלל, ושיש הבדל בין נובלה ספרותית מהורהרת לבין תמונות שנחרתות. תומכיו טוענים שהסרט לא המציא דבר, שהוא נאמן למקור ספרותי מרכזי בקאנון העברי שנכתב על ידי לוחם, ושהניסיון למנוע את שידורו הוכיח בדיוק את הטענה שלו על מה שהחברה הישראלית מסרבת להביט בו. הדיון הזה חוזר בכל פעם מחדש.