2011

ב-14 ביולי 2011 הקימה דפני ליף אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב, אחרי שלא מצאה דירה בהישג יד. תוך ימים הפכה שורת האוהלים למאהל, ותוך שבועות למחאה ארצית. קדם לה חרם הקוטג' ביוני, שהוריד את מחיר הגבינה אחרי מחאת צרכנים ברשתות החברתיות. הסיסמה שנשמעה בכל הפגנה הייתה העם דורש צדק חברתי. ב-3 בספטמבר 2011 יצאו לרחובות כ-450 אלף בני אדם בצעדה ארצית, כ-300 אלף מהם בתל אביב, ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות ישראל עד אז. ב-8 באוגוסט מינה בנימין נתניהו ועדה לשינוי כלכלי-חברתי בראשות פרופסור מנואל טרכטנברג, וזו הגישה את מסקנותיה ב-26 בספטמבר: חינוך חינם מגיל שלוש, שינויים במיסוי, הגדלת התחרות והורדת יוקר המחיה. ב-18 באוקטובר, שלושה שבועות בלבד אחר כך, חזר גלעד שליט מחמש שנים וארבעה חודשים בשבי חמאס, בעסקה שבה שחררה ישראל 1,027 אסירים פלסטינים בשני שלבים. 477 מהם שוחררו באותו יום והשאר בדצמבר.

על הישגי המחאה מתווכחים עד היום. מצד אחד, היא לא הפילה ממשלה ולא שינתה את הסדר הכלכלי: הדיור המשיך להתייקר, ובסקרים מאוחרים יותר רוב הציבור אמר שמחאת האוהלים נכשלה בהשגת מטרותיה. מצד שני, היא הכניסה למרכז השיח הישראלי מילים שכמעט לא היו בו, יוקר מחיה, ריכוזיות, מעמד ביניים, הולידה חקיקה נגד ריכוזיות ורפורמות מסוימות, והצמיחה דור שלם של פוליטיקאים. הביקורת מהשמאל טענה שהמחאה בחרה במודע להתעלם מהכיבוש ומאי-השוויון של האזרחים הערבים כדי לשמור על קונצנזוס; הביקורת מהימין טענה שזו הייתה מחאה של מעמד ביניים תל אביבי שהתעלמה מהפריפריה ומהחרדים. עסקת שליט הייתה סיפור נפרד ומכריע: רוב מוחץ בציבור תמך בה בסקרים, ומשפחות נפגעי טרור עתרו נגדה לבג"ץ ונדחו. בין המשוחררים היה יחיא סינוואר, שתכנן שתים עשרה שנים אחר כך את מתקפת ה-7 באוקטובר. מאז, כל דיון ישראלי על עסקת חטופים מתנהל בצל 2011.