מסגור ושנאת הפסד

הניסוי המפורסם נקרא ״מחלת אסיה״. מציגים לנבדקים מחלה שצפויה להרוג שש מאות איש, ומציעים שתי תוכניות. בניסוח הראשון: תוכנית א' מצילה מאתיים; תוכנית ב' נותנת שליש סיכוי להציל את כולם ושני שלישים סיכוי להציל אפס. שבעים ושניים אחוז בוחרים בוודאות. בניסוח השני: תוכנית ג' — ארבע מאות ימותו; תוכנית ד' — שליש סיכוי שאיש לא ימות. שבעים ושמונה אחוז בוחרים בהימור. התוצאות זהות לחלוטין. רק המילים שונות.

הממצא הזה הוא אחד הניצחונות הגדולים של הפסיכולוגיה בבדיקה מחדש. בפרויקט Many Labs הוא שוחזר בשלושים ושישה מדגמים, וגודל האפקט ירד מ־1.13 ל־0.62 — בערך לחצי, אבל חד־משמעי. בפרויקט ההמשך, על 7,228 נבדקים, יחס הסיכויים ירד מ־4.96 ל־2.06, עם מובהקות אסטרונומית. כלומר: האפקט אמיתי, והוא קטן בערך בחצי ממה שדווח במקור. שני המשפטים האלה נכונים יחד, וזה בדיוק הדפוס שחוזר בכל הפקולטה.

התיאוריה שמאחורי זה, תורת הערך, פורסמה ב־1979 ועליה ניתן פרס נובל. שווה לדעת על מה היא נבנתה: שבעים ושניים סטודנטים וחברי סגל ישראלים שענו על שאלות היפותטיות על דף. בלי כסף אמיתי. ובמאמר ההוא אין שום מספר לשנאת ההפסד — יש משפט איכותי, שהעוגמה שבאובדן סכום גדולה מההנאה שבזכייה באותו סכום. המספר המפורסם, ששנאת ההפסד היא בערך פי שניים, הגיע רק ב־1992, מחציון של מחקר אחד: 2.25.

והנה מה שקרה לו. במטא־אנליזה מ־2024 שאיחדה תשעה עשר מאגרי נתונים ו־1,192 נבדקים, האומדן המשוקלל הוא 1.31, ובשנים עשר מתוך תשעה עשר המאגרים רווח הסמך כלל את האפשרות שאין שנאת הפסד כלל. השונות בין המחקרים עצומה, והמחברים כותבים בפירוש שחלק ניכר מהנתונים באיכות ירודה. ממחקר אחר, ישראלי, עולה תלות בגודל הסכום: בסיכון של שישה דולר אין שנאת הפסד בכלל, בארבעים דולר היא 1.16, ובמאה דולר 1.54. אנשים אינם שונאים הפסד; הם שונאים הפסד גדול.

ואז הגיע הערעור העקרוני. ב־2018 טענו גל ורוקר שהראיות אינן תומכות בכך שהפסדים משפיעים יותר מרווחים ״בסך הכול״, ושחלק ניכר ממה שמיוחס לשנאת הפסד הוא בעצם נטייה לאי־פעולה. ההדגמה החדה שלהם: יותר משמונים וחמישה אחוז מהנבדקים סירבו להחליף שטר של עשרים דולר בשטר אחר של עשרים דולר — מצב שבו אין שום הפסד אפשרי. התשובה מבפנים לא איחרה: מחקר על 17,720 נבדקים, שכותרתו ״הידיעות על מותה הוגזמו״, מצא שידע, ניסיון והשכלה מחלישים את שנאת ההפסד — ״אבל אנשים בכל רמות הידע, הניסיון וההשכלה היו שונאי הפסד״.

דוגמה אחרונה שמראה כמה זה עדין. אפקט ההקצאה — שברגע שדבר שייך לך הוא שווה בעיניך יותר — הודגם ב־1990 על ארבעים וארבעה סטודנטים וספל בשש דולר: המוכרים רצו 5.25 בחציון, הקונים הציעו 2.75, ובמקום אחת עשרה עסקאות צפויות התרחשו בערך שתיים. ב־2005 חזרו על הניסוי עם ארבע בקרות בו־זמנית — מנגנון תמחור שמעודד גילוי אמת, הסבר מפורט עם דוגמאות, ארבעה עשר סבבי תרגול משולמים, ואנונימיות — והפער נעלם לחלוטין בכל שלוש הגרסאות. זה לא סוגר את הוויכוח, כי יש טענות לכישלון שחזור גם של המחקר הזה. זה כן אומר שהתשובה הכנה כאן היא ״תלוי״, וששנאת הפסד אינה חוק טבע אלא תופעה עם מודרטורים.