האוניברסיטה

גוספל · יחידה 21 מתוך 103

תומס דורסי והולדת הגוספל

1932 · תומס א. דורסי, סאלי מרטין, תאודור פריי

פרק האזנה על התקופה · 14:37איך תפילות העבדים הפכו ללהיטי פופ
הורדה

מברק הגיע לתומס א. דורסי באוגוסט 1932, באמצע אספת תחייה בסנט לואיס: "אשתך מתה הרגע. בוא הביתה." נטי מתה בלידה, והתינוק יום אחריה. דורסי, שבשנות העשרים הקליט עם טמפה רד שירי בלוז גסים בשם "ג'ורג'יה טום", רצה לחזור לבלוז. במקום זה ישב ליד פסנתר, והמילים של "טייק מיי הנד, פרשס לורד" ירדו אליו "כמו טיפות מים מסדק בסלע". באותה שנה כבר ניהל בשיקגו את מקהלת הגוספל של כנסיית פילגרים הבפטיסטית, השנייה בגודלה בעיר: מזמורים בצליל של בלוז. הוא ליווה בפסנתר את מי ששר את שיריו, ומכר את התווים בעשרה סנט.

קוראים לו "אבי הגוספל", אבל את המילה לא הוא המציא: זמרי התחייה פיליפ בליס ואירה סנקי הוציאו ספר מזמורים בשם "גוספל הימנס" כבר ב-1875. דורסי יצר סגנון והקים סביבו עסק, עם הוצאת תווים משלו. ב-1933 ייסד עם סאלי מרטין, תאודור פריי ואחרים את הכינוס הארצי של מקהלות הגוספל, ועמד בראשו ארבעים שנה. מרטין חצתה את המדינה, הקימה מקהלות ומכרה את שיריו. כל שיר חדש בסגנון כונה אז "דורסי", והוא כתב יותר מ-400. אבל הכנסיות המבוססות שמעו בהם בלוז, "מוזיקת השטן". "זרקו אותי מכמה מהכנסיות הטובות באמריקה", סיפר.

עובדות מפתח

שנה
⁦1932⁩
מקום
שיקגו
שנות השיא
⁦1928–1938⁩
חלק
מוזיקה מהעולם
סוג
גוספל

להעמיק

הסילבוס של היחידה. כל קישור נבדק — מה שלא עבד, לא נכנס.

לצפייה

לקריאה

להאזנה

מקורות וארכיון

דיסקוגרפיה ויצירות

מה שיצא בפועל, לפי שנים, ומי כתב ומי הלחין. בלי קישורים — אלבום לא משנה כתובת.

שירים

  • ⁦1928⁩איטס טייט לייק דאטג׳ורג׳יה טום וטמפה רדשיר הבלוז הגס שהקליט לפני המפנה.
  • ⁦1932⁩טייק מיי הנד, פרשס לורדתומס א. דורסינכתב אחרי מות אשתו נטי ובנם.
  • ⁦1937⁩פיס אין דה ואליתומס א. דורסי

ספרים

ספרים שלמים בנושא. אין קישורי קנייה — חנויות משתנות, ספר לא.

  • The Rise of Gospel Bluesמייקל ו. האריס · ⁦1992⁩המחקר האקדמי המרכזי על דורסי. מראה שהגוספל לא נשמע בכנסיות השחורות מאז ומעולם, אלא נולד מתוך מחלוקת קשה בכנסיות הוותיקות של שיקגו בשנות השלושים.
  • A City Called Heaven: Chicago and the Birth of Gospel Musicרוברט מרוביץ' · ⁦2015⁩ההיסטוריה של הגוספל בשיקגו, על סמך ראיונות עם כחמישים מוזיקאים, אנשי דת והיסטוריונים, כולל היזמות שבנתה את הז'אנר.