להקת בת דור

כשבת שבע דה רוטשילד התייאשה מהמשמעת הרופפת בלהקה שנשאה את שמה, היא לקחה איתה רקדנית בלט צעירה מדרום אפריקה, ז'נט אורדמן, ובנתה לה ב-1967 להקה משלה — עם בית ספר, אולפנים ואולם משלה בתל אביב. בת דור נראתה אחרת מכל מה שהיה כאן: גוף מאומן בקפדנות בלטית, רגל מתוחה, קו נקי, שליטה מוחלטת בכל רגע; ולתוך המסגרת הזאת הוזמנו יצירות של אנטוני טיודור, האנס ואן מאנן, אלווין איילי ורודי ואן דנציג.

בת דור הביאה לישראל את הרפרטואר הבינלאומי בזמן אמת ואימנה דורות של רקדנים. אבל היא נבנתה סביב אישה אחת ומומנה בידי אישה אחת, ושתי העובדות האלה הרגו אותה: אורדמן נחשבה למנהלת של משמעת ברזל שנתנה לעצמה את הבמה, יוצרים ישראלים קיבלו מעט מדי מקום מול הזרים, וכשדה רוטשילד מתה ב-1999 נותרה הלהקה בלי מקור מימון. ב-2006 היא נסגרה כמעט בשקט. אורדמן מתה כעבור שנה, ומקורביה אמרו שמת ליבה עם הלהקה.