מה כל זה אומר? חמש תשובות מתחרות

כאן מגיעים לחלק שבו הפיזיקאים חלוקים ביניהם. חשוב להדגיש: כל הפרשנויות שלהלן מסכימות במאה אחוז על מה יימדד. הן חלוקות רק בשאלה מה מתרחש מאחורי הקלעים. במובן מסוים זו מחלוקת מטאפיזית — ובמובן אחר, ההיסטוריה מלמדת ששאלות כאלה נוטות להתברר בהמשך כפיזיקליות מאוד.

קופנהגן: הגישה של בוהר והייזנברג, וזו שנלמדת ברוב הקורסים כברירת מחדל. פונקציית הגל אינה בהכרח "דבר" ממשי אלא כלי לחישוב הסתברויות. המדידה מייצרת תוצאה, ואין טעם לשאול מה קרה לפניה. יתרון: פרקטית ומינימלית. חיסרון: היא לא מסבירה מה נחשב "מדידה", ורבים רואים בה התחמקות מהשאלה יותר מאשר תשובה לה.

עולמות מרובים: הצעתו של יו אוורט (1957 ניקח). את המשוואה ברצינות מוחלטת ונמחק את חוק הקריסה לגמרי. אז כשמודדים, המודד עצמו נכנס לסופרפוזיציה — כלומר כל התוצאות האפשריות מתממשות, בענפים נפרדים של המציאות, ואת חווה רק את הענף שאת נמצאת בו. יתרון: אין קריסה, אין אקראיות, אין חוק נוסף — התיאוריה נעשית פשוטה יותר. חיסרון: מחיר אונטולוגי אדיר, וקושי אמיתי להסביר מאיפה מגיעות ההסתברויות אם הכול קורה.

גל מנחה (דה־ברויי–בוהם): לחלקיקים יש מיקום מוגדר בכל רגע, תמיד, וגל אמיתי מנחה את תנועתם. התיאוריה דטרמיניסטית לגמרי, וההסתברות נובעת מבורות לגבי התנאים ההתחלתיים. יתרון: תמונה ברורה, בלי בעיית מדידה. חיסרון: כדי לעמוד במשפט בל היא חייבת להיות לא־מקומית באופן מפורש, וקשה מאוד להרחיב אותה לתורות שדה יחסותיות.

קריסה אובייקטיבית: אולי הקריסה היא תהליך פיזיקלי אמיתי שקורה מאליו, לעיתים רחוקות מאוד עבור חלקיק בודד ולכן כמעט מיידית עבור עצם גדול. יתרון: זו הפרשנות היחידה שהיא בעצם תיאוריה שונה, ולכן ניתנת להפרכה בניסוי. חיסרון: עד היום לא נמצאה שום עדות לקריסה כזאת, והניסויים הולכים ומצמצמים את המרחב שנותר לה.

גישות אינפורמציוניות: משפחה של גישות מודרניות (ביניהן )QBism שאומרות שפונקציית הגל אינה מתארת את העולם אלא את מצב הידע וההימור של מי שמשתמש בה. הקריסה היא פשוט עדכון אמונות לאור מידע חדש, בדיוק כמו בהסתברות רגילה. יתרון: מפרקת פרדוקסים בלי יישויות חדשות. חיסרון: משאירה את השאלה מה יש שם בחוץ בלי מענה.

להעמיק: סקרים לא־פורמליים בכנסים בנושא מראים שוב ושוב תמונה דומה: אין רוב ברור לאף פרשנות, קופנהגן על גווניה עדיין הפופולרית ביותר, ועולמות מרובים צוברת תמיכה משמעותית בעיקר בקרב קוסמולוגים ואנשי מידע קוונטי. במילים אחרות — זו מחלוקת חיה, לא נושא סגור שמישהו לא סיפר לך עליו.

ולסיכום הפרק, שורה שראוי לזכור: אי־הידיעה הזאת אינה פוגמת ולו במעט בשימושיות התיאוריה. אפשר לבנות מחשב, לייזר או תרופה בלי להכריע בין הפרשנויות, בדיוק כפי שאפשר לנהוג במכונית בלי דעה על מהות הזמן.