שנברג ושנים-עשר הצלילים

שלט נתלה על הדלת: הכניסה למבקרים אסורה. האגודה לביצועים מוזיקליים פרטיים נוסדה בווינה בסתיו 1918 ופעלה מפברואר 1919 ועד 5 בדצמבר 1921 — מאה שבעה עשר קונצרטים, מאה חמישים וארבע יצירות, שלוש מאות חמישים ושלושה ביצועים. התוכניות לא פורסמו מראש, כדי שאיש לא יבוא רק אל מה שהוא כבר אוהב; מחיאות כפיים והפגנות מורת רוח נאסרו כאחת; החזרות היו ארוכות בהרבה מן המקובל. שנברג אסר על נגינת יצירותיו שלו בשנה וחצי הראשונות. האינפלציה האוסטרית חיסלה את האגודה. את הסיבה לקיומה אפשר לתארך במדויק: ב-31 במרץ 1913, בקונצרט באולם המוזיקפריין, המארגן הנחית אגרוף על אחד הנוכחים, ובמשפט שנערך אחר כך העיד מלחין אופרטות שקול המהלומה היה הצליל ההרמוני ביותר של אותו ערב.

השיטה עצמה באה אחר כך. שנברג השתמש בה ב-1921 והסביר אותה לתלמידיו ב-1923, ויוזף מתיאס האואר כבר פרסם ב-1919 "חוק" משלו על שנים עשר הצלילים. ההצלחה הציבורית היחידה של החבורה הייתה דווקא יצירה שאינה כתובה בשיטה: "ווצק" של ברג, שעלתה בברלין ב-14 בדצמבר 1925 אחרי מאה שלושים ושבע חזרות. ואז 1933. שנברג התפטר מן האקדמיה הפרוסית, שב רשמית ליהדות בבית כנסת ליברלי בפריז כשמארק שאגאל בין העדים, והגיע לארצות הברית ב-31 באוקטובר. ב-1938 הוצגה מוזיקה שלו בתערוכה בדיסלדורף כמוזיקה מנוונת. וברן נורה למוות ב-15 בספטמבר 1945 בידי חייל אמריקאי, כשיצא מן הבית לעשן סיגר.