תיאטרון מחול ענבל

שרה לוי-תנאי — גננת, משוררת ומלחינה שנולדה למשפחת עולים מתימן והתייתמה בילדותה — נדחתה מבמות התיאטרון בגלל מבטאה, וב-1949 אספה קבוצת צעירים מבני העדה התימנית והקימה מהם להקה. הריקוד שלה נראה כך: רגליים יחפות ונטועות, ברכיים רכות ואגן נמוך, גוף שנע בהעברות משקל קטנות ומהירות, כפות ידיים ואצבעות שמדברות כמו בתפילה או במקח — והרקדנים שרים, מוחאים כף ומקישים על כדי חרס תוך כדי תנועה.

ענבל הוציאה את מחול העדות מהחצר אל הבמה המקצועית. ג'רום רובינס, שנתקל בלהקה ב-1951, הפך לפטרון שלה, והלהקה נשלחה לעולם כשגרירת התרבות הרשמית של ישראל; לוי-תנאי קיבלה פרס ישראל ב-1973. אלא שהיא מעולם לא קידדה את "השפה הענבלית" בכתב, וחוקרים מזהירים שהיא הולכת ונעלמת. והוויכוח חי: האם ענבל שימרה מסורת תימנית, או הגישה אקזוטיקה מבוימת לממסד ששלח אותה?